לפניי בקשות לסילוק תביעת המשיבים על הסף מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות, וכן בקשת המבקשים 2 ו-3-4 לחיוב המשיבים 1-4 ו- 8-11 בהפקדת ערובה להוצאותיהם.
1.
רקע
(א) המשיבים הגישו נגד המבקשים תביעה כספית על סך 86,549,093 ש"ח ובה טענו כי הם חלק מנושיו של פושט הרגל אלי רייפמן (בפש"ר) (להלן:
"רייפמן"), נגרמו להם נזקים כספיים מאחר שהסתמכו במישרין ובעקיפין על מצגי שווא שונים שהציגו חברת אמבלייז בע"מ (להלן:
"אמבלייז", "החברה") או מי מהמבקשים בין השנים 2006-2009, שלפיהם רייפמן הוא בעלים בחברה, ועל שמו רשומים מיליוני מניות באופן ישיר, וכתוצאה מהסתמכות זו, הלוו לרייפמן סכומי עתק, ונותרו בפני שוקת שבורה, משהתברר בסופו של דבר שרייפמן כלל אינו בעל מניות.
(ב) באותן השנים, 2006-2009, לווה רייפמן מאות מיליוני שקלים, כדי לגלגל חובות שנצברו בגין רכישת מניות חברת אמבלייז. המשיבים, לטענתם, הלוו לרייפמן עשרות מיליוני שקלים, כאשר מול עיניהם הוצגו דוחות שנתיים של אמבלייז הכוללים גם את המאזנים הכספיים ואישורים אחרים שניתנו על ידי באי כוחה (המשיבים 3-4), חתומים ומאושרים על ידי דירקטוריון החברה ונושאי משרה בה (המשיבים 5-13) ואשר נערכו ובוקרו על ידי משרד רואי החשבון של החברה (המשיבה 2), מהם עלה שרייפמן בעל מניות עיקרי באמבלייז, כאשר בפועל לא הייתה רשומה על שמו ולו מניה אחת.
(ג) בשלב כלשהו, קרס רייפמן כלכלית. לאחר קריסתו הכלכלית, במסגרת ההליכים שניהל המנהל המיוחד שמונה לנכסיו - הודיעה אמבלייז כי אין לה כל ידיעה על מניותיו של רייפמן ועל פי רישומיה אין ולא היו בידיו של רייפמן מניות כלשהן מאז שנת 2006.
(ד) המשיבים הגישו את התובענה דנן, ועתרו לחייב את המבקשים יחד ולחוד לשלם להם את סך הסכומים שניתנו על ידם לרייפמן בהסתמך על מצגים שהוצגו על ידי אמבלייז או מי מטעמה שמהם עלה כי רייפמן אדם אמיד ובעל שליטה בחברה.
(ה) קבוצות הנתבעים השונות הגישו כתבי הגנה, והתובעים הגישו כתב תשובה. בנוסף הגישו הנתבעים בקשות לסילוק על הסף מטעמים שונים, כמפורט להלן, ולאחר שהוגשו תשובות ותשובות לתשובות - ניתן ליתן החלטה.
אתייחס לכל אחת מהבקשות בנפרד.
2.
בקשת המבקשת 2:
(א) המבקשת 2, היא משרד רואי החשבון, אשר ע"פ הנטען בכתב התביעה ערך ביקורת וחתם על הדוחות הכספיים של אמבלייז בתקופה הרלוונטית. לטענת המבקשת 2, יש לסלק את התביעה נגדה על הסף בהיעדר עילה שבדין, שכן על פי כללי הביקורת הנהוגים בישראל, באנגליה ובארה"ב, אין כל חובה או דרישה כי ביקורת רואה חשבון על דוחות כספיים של חברה תתייחס לנתונים שאינם חלק מהדוח הכספי המבוקר, ובכלל זה ל"מידע אחר" לרבות זהות בעלי המניות של החברה המבוקרת ואחוז החזקותיהם בחברה. אחריותו של רואה החשבון, כך טוענת המבקשת 2, מוגבלת לתחום הקונקרטי של מתן חוות דעת לגבי
הדוחות הכספיים של החברה המבוקרת בלבד, ולא ביחס לכלל המידע הכלול בדיווח השנתי של דירקטוריון החברה.
(ב) עוד טוענת המבקשת 2 שגם בדין האנגלי החל על התביעה - על רואה החשבון המבקר חברה לא חלה חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים.
(ג) מנגד טוענים המשיבים, שבקשה דומה שהגישה המבקשת 2 במסגרת תיק מקביל המתנהל בבית משפט זה (ת"א 11755-04-12
נרקיס נ' גולדפרב-זליגמן ושות' (להלן:
"עניין נרקיס")) נדחתה בהחלטת כבוד השופט שינמן ביום 24.9.2012, ודי בהחלטה זו להביא לדחיית הבקשה ולראות את המבקשת 2 כמושתקת בסוגיה זו.
(ד) לגופה של הבקשה, טוענים המשיבים כי למרות ניסיון המבקשת ליצור הבחנה בין הדוח השנתי של דירקטוריון המשיבה לבין הדוח הכספי המבוקר של החברה, ברור שהדוחות הכספיים מהווים חלק בלתי נפרד מהדוחות השנתיים של החברה הכוללים גם את דוח הדירקטוריון, ומתפרסמים כחטיבה אחת.
(ה) כן טוענים המשיבים שנוכח סעיף 5 ל"
גילוי דעת מס' 75 של לשכת רואי החשבון" (להלן:
"גילוי הדעת") - נתונים הנוגעים להחזקות של בעל השליטה הם בגדר "מידע אחר" שהיה על המבקשת 2, לבדוק בנסיבות העניין, והיא זו האחראית לפרסום פרטים מטעים במסמכי התאגיד בנוגע להחזקות רייפמן במניות החברה. בניגוד לטענות המבקשת 2 טוענים המשיבים כי על פי
חוק ניירות ערך תשכ"ח-1968 (להלן:
"חוק ניירות ערך") היקף אחריותו של רואה החשבון חל לא רק על לקוחותיו אלא גם בנוגע לצדדים שלישיים מכוח דיני הנזיקין.
(ו) לעניין ברירת הדין, טוענים המשיבים שהדין שיחול על העוולה הוא הדין החל במקום ביצועה. לכן, למרות העובדה שחלק ממניותיה של המבקשת 1 נסחרות בבורסה הראשית בלונדון, הרי שאין להחריגה מהדין הישראלי, שכן היא רשומה ברשם החברות הישראלי והדוחות הפומביים שלה, הנטענים בתובענה זו ככוללים מצגי שווא, מבוקרים על ידי פירמת רואי חשבון - המבקשת 2 - בישראל.
דיון והכרעה:
(ז) הלכה פסוקה היא ש
"
מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא, על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי" (ראה ע"א 693/83
שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב יפו פ"ד מ(2) 668, 671 (1986) (להלן:
"עניין שמש")).
כבוד השופט שינמן ב
"עניין נרקיס", לעיל, נדרש לטענות המקדמיות של המבקשת 2 וקבע, בין היתר, כדלקמן:
"הבקשה מעלה גם שאלות משפטיות נרחבות שידונו בהליך העיקרי ולא ניתן להכריע בהן בשלב מקדמי זה, ללא תשתית ראייתית, כגון דיון בסוגיה מה היקף חובת הביקורת של רואה החשבון המבקר, האם החובה מצומצמת רק לדו"חות הכספיים המבוקרים של החברה או שמא היא כוללת גם את הדו"ח הכספי, האם החובה המשפטית כוללת את בדיקת זהות בעלי המניות בחברה, האם המידע אודות בעלי המניות נחשב ל"מידע אחר" כאמור בגילוי דעת 75 והאם חובת הביקורת של רואה החשבון המבקר כוללת גם "מידע אחר" וכן האם הדו"חות הכספיים מהווים חלק נפרד/בלתי נפרד מהדו"חות השנתיים של החברה" (עמ' 8 להחלטתו).